זהירות - שלאק אינו כשר


שלאק הוא חומר פלסטי טבעי שמיוצר על ידי חרקים בתוך גופם. שלאק נמס בקלות באלכוהול ואינו נמס במים. מוסיפים אותו לדיו ולצבעים כדי לתת להם עמידות במים, ומצפים בו מאכלים (לא כשרים) כדי לתת להם ברק. השלאק טמא כי הוא מיוצר על ידי חרקים בתוך גופם ו"כל היוצא מן הטמא - טמא". שלאק איננו "פרש בעלמא" כי החרקים מייצרים אותו ומשתמשים בו לצורך קיומם. שלאק אינו דומה לדבש. הסברה כאילו שלאק דומה לדבש, יוצא כמו שנכנס, היא טעות בידיעת המציאות. שלאק איננו שרף עץ שנכנס ויוצא כמו דבש, אלא חומר חדש שמיוצר על ידי החרקים בתוך גופם ומעורב בשומן מתוך גוף החרקים. חלק מהחומרים הבאים מתוך גוף החרקים הם "דבר המעמיד" שהופך שרף עץ לשלאק בתוך גוף החרקים, בדיוק כמו "דבר המעמיד" טמא שהופך חלב לגבינה. על כן, שלאק אינו כשר. כל ההכשרים שנתנו לשלאק נתנו בטעות בלי לדעת מה זה שלאק ובלי הבנת דרך הייצור של השלאק בתוך גוף החרקים.


מציאות הטבע

שלאק הוא חומר טבעי המיוצר על ידי חרקים קטנים (Laccifer lacca, Kerria lacca) בגודל 1-4 מ"מ, הגדלים על עצים בהודו, תאילנד, וארצות סמוכות. נקבות החרקים מוצצות שרף מהעץ עליו הן חיות, מייצרות מהשרף בתוך גופן חומר דביק הנקרא סטיקלאק (לאק דביק  - Sticklac), מוסיפות לסטיקלאק 3%-6% שומן מתוך גופן, ופולטות את הסטיקלאק כחומר הגנה מפני מזיקים וכדבק העוזר להן להצמד אל פני העץ [1][2][3][4][5].


מיני חרקים שמייצרים סטיקלאק
מימין: החרקים מטיילים על עלה של עץ.
משמאל: נקבות החרקים על ענף של עץ
פולטות סטיקלק מתוך גופן ובונות מהסטיקלק מקום משכן לביצים שלהן.




סטיקלאק על ענף של עץ


הסטיקלאק מכיל בערך 80% חומר חדש המיוצר על ידי החרקים בתוך גופם, והשאר שומן חרקים וזיהומים שונים. הסטיקלאק איננו שרף עץ ואיננו דומה לדבש דבורים. שרף העץ משמש רק כחומר גלם ממנו מייצרים החרקים את הסטיקלאק, בדיוק כמו שחלב משמש חומר גלם ליצור גבינה. שרף העץ הגולמי איננו סטיקלאק, בדיוק כמו שחלב איננו גבינה. תהליך ייצור הסטיקלאק משרף העץ בתוך גוף החרקים דומה לתהליך ייצור גבינה מחלב. כמו שהחלב הופך לגבינה על ידי תוספת חומר כימי - רנט (rennet),  כך שרף העץ הופך לחומר חדש על ידי תוספת ליחה מתוך גוף החרקים. רנט שמוסיפים לחלב והליחה שהחרקים מוסיפים לשרף העץ נחשבים מבחינה הלכתית ל-"דבר המעמיד".

גם הקליפה הקשה של צדפים בים גדלה בגלל ליחה (דבר המעמיד) שיוצאת מהשרצים וגורמת למינרלים מהים להתאסף מבחוץ סביב השרצים. המינרלים מהים לא באים מתוך גוף השרץ אלא נאספים מבחוץ, על כן המינרלים עצמם כשרים, אך, גדילת הקליפה הקשה של הצדפים נגרמת על ידי הליחה היוצאת מהשרצים. לפיכך, אין הכשר לאכול אבקת צדפים טחונים כתוספת מינרלים לבריאות הגוף.

כדי להמחיש את תהליך יצור הסטיקלאק בתוך גוף החרקים, נביא משל מטוית חוטי צמר. סיבי הצמר הנגזזים מכבשה הם קצרים וחסרי ערך כשלעצמם. פעולת הטויה היא פעולה שמצמידה את הסיבים הקצרים זה לזה ועושה מהם חוט ארוך. באותה צורה, הדבר המעמיד בתוך גוף החרקים מחבר את המולקולות הקצרות בשרף העץ למולקולה ארוכה הנקראת פולימר (polymer) והופך את שרף העץ לסטיקלאק. סיבי הצמר הקצרים דומים לשרף העץ (מולקולות קצרות). כח פעולת הטויה דומה לדבר המעמיד. חוט הצמר הארוך דומה לפולימר של הסטיקלאק. אם הטויה נעשתה ע"י עכו"ם, אז חוט הצמר פסול לציצית. כנ"ל, אם הדבר המעמיד בא מתוך גוף החרקים, אז הסטיקלאק טמא.

נקבת החרקים מטילה ביצים בתוך הסטיקלאק. הזחלים בוקעים מהביצים וגדלים בתוך הסטיקלאק. אחרי שהזחלים גדלים ויוצאים מהסטיקלאק, מגרדים פועלים את הסטיקלאק מעל פני העץ. הסטיקלאק הגולמי מכיל שומן חרקים ומעורב בפירורים של קליפת עץ ובחרקים שלא הספיקו לברוח. את הסטיקלאק הגולמי מנקים על ידי חמום לטמפרטורה בה הסטיקלאק נמס (בין 80 ל-120 מעלות צלזיוס) ואז אפשר לסנן את הסטיקלאק הנוזל מפירורי העץ ומהחרקים שנשארו בתוכו. בגלל החום הגבוה, החרקים ושומן החרקים מתבשלים בתוך הסטיקלאק. תהליך הניקוי כולל גם שטיפה במים והמסת הסטיקלאק באלכוהול. עם סיום תהליך הניקוי מקבלים את החומר הנקי  הנקרא שלאק (Shellac). שלאק הוא סטיקלאק נקי מלכלוכים. את השלאק מיבשים ומוכרים כפתיתים.

פתיתים יבשים של שלאק.
שלאק בצבעים שונים מופק מסטיקלאק שבא ממקומות שונים,
מנוקה בתהליכי ניקוי שונים, ומכיל אחוזים שונים של שומן חרקים.

בתהליך זיקוק נוסף על ידי המסת השלאק באלכוהול ובנוזלים אחרים, אפשר להמשיך ולנקות את השלאק מחומר הצבע שהוא מכיל, עד שמקבלים אבקת שלאק לבנה המשמשת לציפוי מאכלים. גם אם מנקים את השלאק מחומרים טמאים, אין זה מועיל לכשרות השלאק. ניקוי נוזל מבושל על ידי הוצאת נוזלים טמאים מתוכו דומה להוצאת שומן חזיר ממרק מבושל. מעולם לא שמענו על שומר כשרות שיאכל מרק שהיה בו לכתחילה שומן חזיר גם אם השומן בטל בשישים ובטל בנותן טעם.


מקור הטעות

השלאק ידוע בעולם מזה אלפי שנים. באגרות משה אנו מוצאים לראשונה דיון בשאלת כשרות השלאק. הדיון בשאלה מתבסס על סברה (בטעות) שהשלאק היוצא מהחרקים הוא חומר שרף העץ הגולמי, דומה לדבש דבורים, יוצא כמו שנכנס, בלי תערובת חומרים מגוף החרקים.
"הנה בדבר השעלאק שבא מתולעים היונקים משרף אילן ידוע ואינו מתמצה מגופו ... וגם שמעתי ממי שיש לו ידיעה גדולה בבע"ח והיוצא מהן מספרי חכמת הטבע, שהשעלאק הזה לא נתעכל באכילה, כמו שבולע אבן" (אגרות משה, יורה דעה ב' סימן כד)
כפי שראינו לעיל, סברה זו היא טעות בידיעת המציאות.  הסברות הטעויות הנזכרות בתשובה הן: א. "אינו מתמצה מגופו"; ב. "לא נתעכל באכילה"; ג. "כמו שבולע אבן".  יש אומרים (תהודת הכשרות 21) שהרב אלישיב הורה שאין לסמוך על ההתר הזה באגרות משה בגלל הטעות בידיעת דרך הייצור של השלאק ע"י החרקים. העתק מאמר זה נשלח לרב דוד פיינשטיין שליט"א. הרב הסכים עם האפשרות שאביו הוטעה ע"י יועץ שאינו בקיא בנושא.

שלאק הוא כמו חזיר שבלע חלב כשר, הוסיף לחלב מתוך גופו אנזימים שהפכו את החלב לגבינה, הוסיף לגבינה 3%-6% שומן מתוך גופו, והקיא את הגבינה. כשרות השלאק זהה לכשרות הגבינה שהחזיר הקיא.

השלאק איננו חומר שרף העץ הגולמי אלא חומר חדש שמיוצר בתוך גוף החרקים ומעורב בחומרים חשובים שיוצאים מתוך גוף החרקים, כולל שומן. לא רק זה, אלא, חלק מהחומרים הבאים מתוך גוף החרקים הם "דבר המעמיד" שהופך את שרף העץ לחומר חדש, בדיוק כמו "דבר המעמיד" שהופך חלב לגבינה או הופך את המינרלים מהים לקליפה הקשה של הצדפים.

היועץ לא אמר לרב פיינשטיין שהשלאק הוא חומר חדש שמיוצר בתוך גוף החרק בתהליך של "דבר המעמיד", ולא אמר שהחרק מוסיף לשלאק 6%-3% שומן מתוך גופו.

דבש דבורים דומה לאבקת חלב כי תהליך יצור הדבש בתוך גוף הדבורים אינו כולל תהליך של "דבר המעמיד", בדיוק כמו שיבוש חלב לאבקה אינו כולל תהליך של "דבר המעמיד". שלאק דומה לגבינה כי שרף העצים כן עובר תהליך של "דבר המעמיד", תהליך הנקרא באנגלית פולימריזציה - polymerization.


דברי הלכה

לעתים מתעוררת שאלה המצריכה עיון מחדש בגלל גילויים חדשים בטבע שלא נזכרו בכתובים. חשוב לציין שלא אנו חולקים על אגרות משה אלא המציאות היא שחולקת.

הרמב"ם אומר: "כל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמיתתו בראיות שאין בהם דופי, אין סומכין על זה האיש שאמרו או שלימדו, אלא על הראיה שנתגלתה והטעם שנודע." (רמב"ם, הלכות קדוש החודש, יז, כד).  וכן: "הורו בית דין שיצא השבת לפי שנתכסית החמה, ודימו ששקעה, ולסוף זרחה החמה, אין זו הוריה, אלא טעות."  (הלכות שגגות, פרק יד, ז). וכן: "קבל האמת ממי שאמרה."

ביורה דעה פ"א אנו מוצאים: "כל היוצא מן הטמא - טמא". שפתי כהן מפרש: "וצירן אסור ודאי מדאורייתא". הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות, ג, יא) כותב: "הואיל ודבר האסור הוא שהעמיד, הרי הכול אסור". אין הבדל בין מעמיד את המוצק למעמיד את הנוזל - "יין שרוף שעושין מדגן ...עיקר המעמיד הוא המאל"ץ של שעורים ... ואפילו המעמיד היה רביעי או חמישי - אסור, כגון מי דבש שקורין מע"ד, שהעמידוהו בשמרי שכר ובשמרי מי דבש" (ערוך השולחן, אורח חיים, תמב, כ-כב). ביורה דעה (פז, יא) כותב הרמ"א: "דבר האסור בעצמו ומעמיד אפילו באלף לא בטל". שפתי-כהן ובאר-היטב מפרשים: "כיון שהוא מעמיד אנו רואין כאילו האיסור בעין." גיליון מהרש"א מפרש: "דוקא באי אפשר להיות בלעדו".

בנוסף לחומרים הטמאים האחרים המעורבים בשלאק, השלאק קיים רק בגלל דבר המעמיד הבא מתוך גוף החרקים. דבר המעמיד אפילו באלף לא בטל, והואיל ודבר האסור הוא שהעמיד, הרי הכל אסור. אי אפשר לשלאק להיות בלי הליחה הטמאה הבאה מתוך גוף החרקים, בדיוק כמו שאי אפשר לגבינה להיות בלי רנט ואי אפשר לקליפת הצדפים להיות בלי ליחת השרצים. מכאן אנו למדים שהשלאק אינו כשר בדיוק כמו שגבינה המועמדת עם רנט טמא אינה כשרה ובדיוק כמו שקליפת הצדפים אינה כשרה. מי שמבין את תהליך היצור של השלאק בתוך גוף החרקים ואף על פי כן נותן לן הכשר, מאבד את נאמנותו ואי אפשר יותר לסמוך על הכשרים שיתן לגבינה.

אם יש מי שחושש להוצאת לעז על רבים שכאילו טעו בעבר, כבר נכתב על זה בשו''ת ציץ אליעזר, חלק יג' סימן ו': "ולהכנס לפירצות דחוקות להכשיר משום נימוק דאם לא כן יצא הדבר שנכשלו אלפים ורבבות מישראל בהנחת תפילין פסולים עד כה, לא בא בחשבון כלל ... והמורה הגדול המרא דאתרא שם לנגד עיניו רק התיקון לעתיד לבני עדתו צאן מרעיתו, שמכאן ולהבא לא יכשלו לנצח וכו'. ולמעשה, בנוגע לעבר, בכגון דא שלא פשעו כלל והיו אנוסים גמורים בזה, המניחים מחוסר ידיעה מציאותית, והעושים מחוסר ידיעה הלכתית, לא נחשב עליהם עבירה ומעלים עוד עליהם כאילו קיימו המצוה עם הברכות שעשו עליה כתיקונם."


דעת תורה

שאלת כשרות השלאק דומה לשאלה הבאה, שיותר קל לענות עליה, כי אינה דורשת ידיעה מעמיקה במדעי הכימיה והביולוגיה:

"גמל שותה חלב כשר, מעכל את החלב בתוך גופו, ומוסיף לחלב חומצות ואנזימים מתוך גופו שהופכים את החלב לגבינה. נניח שהגמל מעלה גרה ופולט את הגבינה. האם גבינה כזו כשרה לאכילה?" (במציאות, גמל אינו פולט את הגבינה מתוכו, אך זה אינו משנה את ההלכה.)
  • כבוד הרב בן ציון מוצפי שליט"א ענה לשאלה על כשרות הגבינה: "טמיאה לחלוטין".
  • כבוד הרב יהודה הלוי עמיחי שליט"א, ממכון התורה והארץ, כפר דרום אשקלון, ענה לשאלה:  "עיין פ"ת סי' פא ס"ק טו בשם תפל"מ שאסר חלב בהמה טמאה שינקה מטהורה. וכן כתב הכף החיים ס"ק מד, והוסיף שאין לשנות."
  • מבית ההוראה שע"י מכון ירושלים לדיינות נתקבלה התשובה: "כל דבר שהעמידו אותו על ידי דבר האסור, אסור לאוכלו. ומכיון שגמל אסור באכילה, אסור לאכול דבר שהעמידו אותו על ידי הגמל."

תהליך הפיכת חלב לגבינה בתוך גוף הגמל דומה לתהליך הפיכת שרף עץ לשלאק בתוך גוף החרקים.  על כן, דין שלאק היוצא מחרקים ודין גבינה (מחלב כשר) היוצאת מגמל - דין אחד הוא. כמו שהגבינה טמאה ואסורה כך השלאק טמא ואסור.


דיו לסת"ם - הודאת בעל הדין כמאה עדים

יש סוגי דיו המיוצרים על ידי גויים לרפידוגרף ומשמשים סופרי סת"ם לתיוג אותיות ולתקון אותיות שנפגמו. כל סוגי הדיו הנקראים "אינדיא אינק" (דיו הודי - India ink)  או  "טשיינה אינק"  (דיו סיני - China ink) מבוססים על שלאק כמרכיב העיקרי והחשוב ביותר בהם. הסיבה לשמות אלה היא ש 90% מהשלאק בעולם מיוצר ע"י חרקים קטנים הגדלים במדינת הודו. בהודו טוענים שההודים המציאו את הדיו ובסין טוענים שהסינים המציאו את הדיו. כל סוגי דיו אלה אינם כשרים.

מחברת  רוטרינג  בגרמניה התקבל אישור בכתב שהדיו שלהם לרפידוגרף מכיל שלאק [6].

חברות  קו-אי-נור  והיגינס  באמריקה הן אותה חברה. מנהלת בחברה אישרה בטלפון שהדיו שלהם לרפידוגרף מכיל שלאק וגליצרין [6].

לחברת  שטדלר  בגרמניה יש דיו לרפידוגרף שמכיל שלאק ובערך 2% חלבונים ליצוב הדיו [6]. רוב החלבונים בגרמניה מופקים מחזירים. זו לא הוכחה מוחצת לטומאת החלבונים, אך, עד שיוסר הספק - ספק דאורייתא לחומרא.

חברת   פאבר קסטל  בגרמניה נשאלה על הדיו שלהם מסוג  TG1-163399  לרפידוגרף. החברה ענתה בכתב שבדיו שלהם מקבוצת TG1 יש שלאק ויכול להיות בו גם גליצרין [6].

שלאק כבר ראינו שהוא טמא. גליצרין (משתמשים בו בעיקר כתוספת למאכלים ותרופות) מופק משומן בעלי חיים. בגרמניה זה אומר שומן חזיר שהוא הרבה יותר זול ונפוץ משומן פרה. יש גם גליצרין צמחי אך הוא יותר יקר ומשתמשים בו רק למוצרים יקרים שמאושרים לצמחונים ולמוצרים עם השגחת כשרות. גליצרין בלי הכשר - ספק דאורייתא לחומרא. בבדיקת מעבדה אי אפשר להבדיל בין גליצרין מחזיר לגליצרין צמחי.

מקורות

  1. Bryk, Nancy E.V. How is shellac made? In D. S. Blanchfield (ed.), How Products are Made: An Illustrated Guide to Product Manufacturing, Volume 7. Detroit: Gale Group. ISBN 0787636436. (2002)
    http://www.encyclopedia.com/doc/1G2-2896800097.html
  2. Russel M., Shellac, Ann Eccles and Son Ltd for Angelo Shellac (1965)
  3. The Story of Shellac. Wm. Zinsser & Co., Somerset, NJ (1989)
  4. http://www.bwcindia.org/Webforms/LearnAbout/Shellac.html
  5. http://he.wikipedia.org/wiki/שלאק
  6. http://indiainks.blogspot.com/2011/09/blog-post.html



אין תגובות: